אביב (אבי, כפי שקראנו לו במשפחה) נולד ב- 30/6/1963 ח` בתמוז תשכ"ג בחיפה.
בן לנחמה וזאב (ז"ל), אח לגחלילית, בתגל ורחלי. משפחה שהינה מסורתית וציונית
מאוד. שמו- אבי, ניתן לו ע"ש סבו, אברהם, שנפטר שנים לפני כן.
אביב נולד בחיפה והתחנך בעיר עד כיתה א'. מכיתה א' עד ג', למד באילת שם התגוררה משפחתו באותה העת כיוון שזאב, אביו, קצין בשייטת, שירת בשארם א-שייך, בזמן מלחמת ההתשה. לאחר שלוש שנים חזרה המשפחה לחיפה ואביב למד בבית הספר הדתי ממלכתי "כרמל" ואח"כ למד ב"יבנה" עד כיתה י'.
אביב נהג לבקש מאמו להכין כמות כריכים גדולה יותר ממה שצרך, כדי שיוכל לחלקם בדרכו לבית הספר כשהיה עובר בשכונות מעוטי היכולת השונות בחיפה. תכונה זו של עזרה לזולת אפיינה אותו בכל שנותיו (הרבו לספר על כך חבריו ומכריו לאחר נפילתו). את כיתות י'-יב' למד בתיכון "ליאו-בק" בחיפה. לאורך שנותיו בתיכון אביב השקיע בענפי ספורט שונים (שיחק כדור-סל בהפועל הר-הכרמל) מתוך אהבתו הגדולה לספורט והרצון להגיע לצבא עם כושר גופני גבוה.
אביב רצה להתנדב לאחת מהיחידות החטיבתיות של הצנחנים ולא ויתר למרות שרוב המקומות בצנחנים כבר היו תפוסים. באוג' 1981 התגייס ולאחר התעקשות גדולה הצטרף ליחידת ה"עורב" החטיבתית. הוא החל את הכשרתו ביחידה אך ביוני- 1982 החל מבצע של"ג שקטע את המסלול. אביב וצוותו מצאו עצמם לוחמים במערכה בגזרה הצפון מערבית אל מבואות ביירות, בזמן זה אבי התגלה כנווט וצלף מעולה. בתור ארפיג'יסט במלחמה בלבנון יצא לבדו מול טנק ופגע בו.
אביב יצא לקורס מ"כים ומיד אחריו לקורס קצינים. כוונתו הייתה לחזור ליחידה, אך כיוון שלא היה צוות פנוי, הוא נשלח כקצין הדרכה בבסיס הכשרת יחידות העורב "מנוס" ואחר כך שב ליחידה לתפקיד קמב"צ .
בעקבות לקחי מלחמת של"ג, ב-1983 הוחלט להקים את חטיבת החי"ר גבעתי". מפקד חטיבת גבעתי שהכיר את אביב, פנה אליו וביקש ממנו לבוא ולפקד על "צוות קשה" בפלוגת "עורב" גבעתי שזה עתה הוקמה.
אביב הסכים אך התעקש שיתחייבו בפניו כי יחזור לצנחנים בתום תפקיד זה.
מפקדיו אכן התחייבו למלא רצונו. הוא השאיר לרגליו את הנעליים האדומות ועל כתפו את הכומתה האדומה, שני פריטים עליהם לא הסכים לוותר גם כשהיה תחת החטיבה הסגולה, ויצא לתפקידו החדש.
אביב נכנס כמפקד צוות לחיילים מישיבות ה"הסדר". הוא החליף את המפק"צ שקדם לו ובכך היה למפקדם השני של חייליו. הרגלי המשמעת בצוות החדש היו ״בעייתיים״ מאוד וכך גם התנהלות הצוות, מה שגרם למפקדיהם הקודמים "להרים ידיים". אביב, לעומת זאת, הצליח להיות "קצין וג'נטלמן" כפי שכינו אותו חייליו וידע לפקד עליהם ועם זאת לראות את צורכיהם ולדבר איתם בגובה העיניים. הרקע הדתי ממנו הגיע אביב, לא היה ידוע לחייליו אך היה לכלי גישור ותקשורת שקירב מאוד בינו לבינם וכך הצליח להוביל אותם לראש הפלוגה ולהפכם מצוות מרדן ומתקשה, לצוות מוביל ביחידה. את תפקיד המפקד לקח אתו לכל מקום, הוא חי את חייליו ואת בעיותיהם האישיות והמקצועיות בין אם בחייהם האישיים ובין אם בצבא והיה למפקד אהוב על מפקדיו ופקודיו גם יחד.
אביב סיים את תפקידו כמפק"צ בהצלחה והיה אמור לצאת לקורס מ"פים, אולם אז הוצע לו תפקיד סמ"פ בגדוד 432 בגבעתי. מתוך רצון לצבור ניסיון בתפקיד הקרוב למפקד פלוגה בטרם יצא לקורס, הוא קיבל על עצמו את התפקיד למשך מס' חודשים ודחה לזמן מה את היציאה לקורס המ"פים.
באפריל 1985, פלוגתו הממוקמת בגזרה המזרחית בלבנון, ליד סולטן יעקב, קבלה הוראה להפעיל מארב מיירט למחבלים שהיו בתנועה לכוון כוחותינו באחד הוואדיות באזור. הכוח "עלה" על המחבלים תוך כדי תנועה והצליח להרוג 3 מהם. בעת ניתוק המגע מנקודת ההיתקלות, איבד מפקד הכוח שליטה, ונותק הקשר בינו לבין אביב, שהיה מאסף כסגן המפקד ונותר לסייע לסמל שכשל מאחור.
לפתע נורתה אש לכיוון אביב והסמל שהיה עמו.
היה זה ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שלושה ימים לפני נסיגת כוחות צה"ל מלבנון, שבועיים לפני יציאתו לקורס מ"פים, שהיה אמור להחזירו לשורות הצנחנים.
ב-17.4.1985, נהרג סגן אביב אריאל מאש כוחותינו, והוא בן 21 בנופלו.
זאב, אבא של אביב, לוחם וקצין, סא"ל בשייטת, קיבל שנים לפני כן את עיטור העוז על אחת מפעולותיו החסויות ביותר. ביום הלווית בנו השליך זאב את העיטור אל קבר בנו הצעיר והעניק לו את עיטורו.
בן לנחמה וזאב (ז"ל), אח לגחלילית, בתגל ורחלי. משפחה שהינה מסורתית וציונית
מאוד. שמו- אבי, ניתן לו ע"ש סבו, אברהם, שנפטר שנים לפני כן.
אביב נולד בחיפה והתחנך בעיר עד כיתה א'. מכיתה א' עד ג', למד באילת שם התגוררה משפחתו באותה העת כיוון שזאב, אביו, קצין בשייטת, שירת בשארם א-שייך, בזמן מלחמת ההתשה. לאחר שלוש שנים חזרה המשפחה לחיפה ואביב למד בבית הספר הדתי ממלכתי "כרמל" ואח"כ למד ב"יבנה" עד כיתה י'.
אביב נהג לבקש מאמו להכין כמות כריכים גדולה יותר ממה שצרך, כדי שיוכל לחלקם בדרכו לבית הספר כשהיה עובר בשכונות מעוטי היכולת השונות בחיפה. תכונה זו של עזרה לזולת אפיינה אותו בכל שנותיו (הרבו לספר על כך חבריו ומכריו לאחר נפילתו). את כיתות י'-יב' למד בתיכון "ליאו-בק" בחיפה. לאורך שנותיו בתיכון אביב השקיע בענפי ספורט שונים (שיחק כדור-סל בהפועל הר-הכרמל) מתוך אהבתו הגדולה לספורט והרצון להגיע לצבא עם כושר גופני גבוה.
אביב רצה להתנדב לאחת מהיחידות החטיבתיות של הצנחנים ולא ויתר למרות שרוב המקומות בצנחנים כבר היו תפוסים. באוג' 1981 התגייס ולאחר התעקשות גדולה הצטרף ליחידת ה"עורב" החטיבתית. הוא החל את הכשרתו ביחידה אך ביוני- 1982 החל מבצע של"ג שקטע את המסלול. אביב וצוותו מצאו עצמם לוחמים במערכה בגזרה הצפון מערבית אל מבואות ביירות, בזמן זה אבי התגלה כנווט וצלף מעולה. בתור ארפיג'יסט במלחמה בלבנון יצא לבדו מול טנק ופגע בו.
אביב יצא לקורס מ"כים ומיד אחריו לקורס קצינים. כוונתו הייתה לחזור ליחידה, אך כיוון שלא היה צוות פנוי, הוא נשלח כקצין הדרכה בבסיס הכשרת יחידות העורב "מנוס" ואחר כך שב ליחידה לתפקיד קמב"צ .
בעקבות לקחי מלחמת של"ג, ב-1983 הוחלט להקים את חטיבת החי"ר גבעתי". מפקד חטיבת גבעתי שהכיר את אביב, פנה אליו וביקש ממנו לבוא ולפקד על "צוות קשה" בפלוגת "עורב" גבעתי שזה עתה הוקמה.
אביב הסכים אך התעקש שיתחייבו בפניו כי יחזור לצנחנים בתום תפקיד זה.
מפקדיו אכן התחייבו למלא רצונו. הוא השאיר לרגליו את הנעליים האדומות ועל כתפו את הכומתה האדומה, שני פריטים עליהם לא הסכים לוותר גם כשהיה תחת החטיבה הסגולה, ויצא לתפקידו החדש.
אביב נכנס כמפקד צוות לחיילים מישיבות ה"הסדר". הוא החליף את המפק"צ שקדם לו ובכך היה למפקדם השני של חייליו. הרגלי המשמעת בצוות החדש היו ״בעייתיים״ מאוד וכך גם התנהלות הצוות, מה שגרם למפקדיהם הקודמים "להרים ידיים". אביב, לעומת זאת, הצליח להיות "קצין וג'נטלמן" כפי שכינו אותו חייליו וידע לפקד עליהם ועם זאת לראות את צורכיהם ולדבר איתם בגובה העיניים. הרקע הדתי ממנו הגיע אביב, לא היה ידוע לחייליו אך היה לכלי גישור ותקשורת שקירב מאוד בינו לבינם וכך הצליח להוביל אותם לראש הפלוגה ולהפכם מצוות מרדן ומתקשה, לצוות מוביל ביחידה. את תפקיד המפקד לקח אתו לכל מקום, הוא חי את חייליו ואת בעיותיהם האישיות והמקצועיות בין אם בחייהם האישיים ובין אם בצבא והיה למפקד אהוב על מפקדיו ופקודיו גם יחד.
אביב סיים את תפקידו כמפק"צ בהצלחה והיה אמור לצאת לקורס מ"פים, אולם אז הוצע לו תפקיד סמ"פ בגדוד 432 בגבעתי. מתוך רצון לצבור ניסיון בתפקיד הקרוב למפקד פלוגה בטרם יצא לקורס, הוא קיבל על עצמו את התפקיד למשך מס' חודשים ודחה לזמן מה את היציאה לקורס המ"פים.
באפריל 1985, פלוגתו הממוקמת בגזרה המזרחית בלבנון, ליד סולטן יעקב, קבלה הוראה להפעיל מארב מיירט למחבלים שהיו בתנועה לכוון כוחותינו באחד הוואדיות באזור. הכוח "עלה" על המחבלים תוך כדי תנועה והצליח להרוג 3 מהם. בעת ניתוק המגע מנקודת ההיתקלות, איבד מפקד הכוח שליטה, ונותק הקשר בינו לבין אביב, שהיה מאסף כסגן המפקד ונותר לסייע לסמל שכשל מאחור.
לפתע נורתה אש לכיוון אביב והסמל שהיה עמו.
היה זה ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שלושה ימים לפני נסיגת כוחות צה"ל מלבנון, שבועיים לפני יציאתו לקורס מ"פים, שהיה אמור להחזירו לשורות הצנחנים.
ב-17.4.1985, נהרג סגן אביב אריאל מאש כוחותינו, והוא בן 21 בנופלו.
זאב, אבא של אביב, לוחם וקצין, סא"ל בשייטת, קיבל שנים לפני כן את עיטור העוז על אחת מפעולותיו החסויות ביותר. ביום הלווית בנו השליך זאב את העיטור אל קבר בנו הצעיר והעניק לו את עיטורו.