אנַחְנוּ שָׁלוֹש אֲחָיוֹת. וְאח.
יֵשׁ שְׁאֵלָה שֶׁמִשׁוּם מָה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו אֲנִי מֵגִיעָה, שׁוֹאֲלִים אוֹתִּי.
שְׁאֵלָה טְרִיוְיָאלִית, יוֹמְיוֹמִית, רְגִילָה לִכְאוֹרָה.
אוּלַי גַּם אֶתְכֶם שׁוֹאֲלִים.
אֲבָל כְּשֶׁשׁוֹאֲלִים אוֹתִּי,
עוֹלֶה בִּי מִין רָעָד.
הַשְּׁאֵלָה - כָּמָה אַחִים אֲנַחְנוּ.
אֲנַחְנוּ שָׁלוֹשׁ אֲחָיוֹת
וְאָח.
אָח שֶׁלִי גָּר לְיָד הַיָּם, בִּסְבִיבָה יְרוּקָה וּפוֹרַחַת.
הוּא וַדַּאי הָיָה קוֹרֵא לְזֶה- "שִׁיכּוּן צה"ל".
בָּלַּילָה חָלַמְתִי שֶׁהַיָּם מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה עַל הַבַּיִת שֶׁל אָח שֶׁלִּי
וְכָל הַבָּתִּים הַקְּטָנִים, הַלְּבָנִים, הַעָרוּכִים בְּמִסְדָּר קַפְּדָּנִי,
צָפִים עַל הַמַּיִם.
בְּאִי- סֵדֶר אָיוֹם וְשָׁקֶט, עָגוּם.
וּכְמוֹ אֲבָרִים שֶׁל סְפִינָה טוֹבַעַת,
רֶגָע נִפְגָשִים, רֶגָע מִתְכַּחֲשִׁים
וְהַבַּיִת שֶׁל אָח שֶלִּי.
וְהוּא מִתְעוֹרֵר וְנֶאֱסָף,
מְנָסֶה לִגְבּוֹר עַל עֲיֵפוּתוֹ הַרַבָּה וְכוֹבֶד הַמַּיִם.
מְנַסֶה לַחְתוֹר אֶל עֵבֶר הַחוֹף
אֶל הַבַּיִת שֶׁלָנּוּ
וְנֶאֱבָק,
בֵּין מִתְפּוֹרֵר וְנִפְרַד
נֶגֶד הַזֶּרֶם, לִזְקוֹף קוֹמָה, לִהְיוֹת
אֶחָד.
שׁוּב אֲנִי בְּאוֹתָה עֶמְדָה, שֶׁל מִתְבּוֹנֵן מְהַצָּד שֶׁאֵינוֹ מֵבִין.
צוֹפָה מִנֶגֶד, כְּבוּלָה.
יְכוֹלָה לֶאֱסוֹף רַק תְּפִילוֹת וּתְחִינוֹת
וְטוֹבַעַת אִתּוֹ שׁוּב
וַשׁוּב.
אוֹסֶפֶת עַצְמִי כֹּל יוֹם מֵחָדָשׁ
מִפְּנֵי הַהִתְפּוֹרְרוּת.
אָח שֶׁלִי אֲהוּבִי, זוֹכֵר?
בַּיַרְקוֹן, יַלְדָה קְטַנָה עַל סִירָה…
הִצַלְתָ אוֹתִי מִטְבִיעָה.
אָז אֲנִי פֹּה אָחִי זוֹקֶפֶת קוֹמָה
וּבְעֶצֶם זֶה שְׁנֵינוּ.
אַתָּה וַאֲנִי
אֶחָד.
יום-הולדת חמישים.
אם הייתי חוגגת לך, יומולדת חמישים
הייתי עורכת מצגת, צילומים מרגשים
שלך, אשתך האוהבת והילדים
הם בטח היו מצחיקים וחמודים.
עם פסקול מוסיקה שמחה קצת קופצנית,
קצת שנות השישים, אולי גם צוענית.
ומלא תמונות מטיולים במקומות רחוקים
של סקי בהרים ונסיעות עסקים.
אם היינו חוגגים יומולדת חמישים,
היו גם ברכות מצוות העובדים.
או שמא היו הם בכלל פקידים?
או קצינים... במטכ"ל.
אם היית חוגג חמישים,
ודאי היית רמטכ"ל או מנכ"ל.
אם הייתי חוגגת לך יום הולדת חמישים,
הייתי מכינה לך עוגת מישמשים
ומכל הגוגואים הנותרים
הייתי מפסלת לך עיטורים
על חיים מרגשים ממשיים.
אם הייתי חוגגת לך חמישים
לא אתר זיכרון היה זה ולא מצבה.
לא היה שברון לב ולא חרבה.
אם היית חוגג חמישים, אבי
רק הייתה חגיגה. רק הייתה
חגיגה.
אם הייתי חוגגת לך, יומולדת חמישים
הייתי עורכת מצגת, צילומים מרגשים
שלך, אשתך האוהבת והילדים
הם בטח היו מצחיקים וחמודים.
עם פסקול מוסיקה שמחה קצת קופצנית,
קצת שנות השישים, אולי גם צוענית.
ומלא תמונות מטיולים במקומות רחוקים
של סקי בהרים ונסיעות עסקים.
אם היינו חוגגים יומולדת חמישים,
היו גם ברכות מצוות העובדים.
או שמא היו הם בכלל פקידים?
או קצינים... במטכ"ל.
אם היית חוגג חמישים,
ודאי היית רמטכ"ל או מנכ"ל.
אם הייתי חוגגת לך יום הולדת חמישים,
הייתי מכינה לך עוגת מישמשים
ומכל הגוגואים הנותרים
הייתי מפסלת לך עיטורים
על חיים מרגשים ממשיים.
אם הייתי חוגגת לך חמישים
לא אתר זיכרון היה זה ולא מצבה.
לא היה שברון לב ולא חרבה.
אם היית חוגג חמישים, אבי
רק הייתה חגיגה. רק הייתה
חגיגה.
ערב יום הזכרון. 2016
יש משהו בערב יום הזכרון
שמכופף אותך לתוך ארון
עוטף כמו שמיכה כבדה
חושך ענן אפור.
זה באוויר.
זה מכנס אותך
שואב היטב לאופל בור
ובהלה ואבל כפור.
זה באוויר.
מכל עבר. זה תופס אותך.
יום צורב תוקף,
לאלם דום.
יום תהום.
ואם החיים היו על קו.
היית עוקפת אותו עכשיו.
אבל הם לא.
הם קופצים מכל כיוון
כמו אבני חצץ.
אין מחיצה.
ואין מוצא.
יש רק אין.
כל כך הרבה אין.
הבט אין.
בתוך הבטן
הפצע שוב נפתח
ומה איתם ומה איתו ומה איתך
כל התחושות, הרגשות
מכות מכים כמו שוט
עד שאת נכנעת
ונוגעת בכאב
ויד אחת על הלב
נושם...מת...נושם...מת
נושמת עמוק עד עפר
נושמת לרגע. טוב שאפשר
נושם...חי...טוב בחיי
שעבר עבר שעבר עבר.
נושמת לרגע שהווה
רגע מתוק רגע שווה
רגע מרגיע רגע נושם,
רגע שאין לו צורה ושם
רגע להתמלא באהבה
מכל היש שבסביבה.
רגע מלא ושופע
אור
רגע שלך
שתמיד
ה איתך.
רק לבחור.
יש משהו בערב יום הזכרון
שמכופף אותך לתוך ארון
עוטף כמו שמיכה כבדה
חושך ענן אפור.
זה באוויר.
זה מכנס אותך
שואב היטב לאופל בור
ובהלה ואבל כפור.
זה באוויר.
מכל עבר. זה תופס אותך.
יום צורב תוקף,
לאלם דום.
יום תהום.
ואם החיים היו על קו.
היית עוקפת אותו עכשיו.
אבל הם לא.
הם קופצים מכל כיוון
כמו אבני חצץ.
אין מחיצה.
ואין מוצא.
יש רק אין.
כל כך הרבה אין.
הבט אין.
בתוך הבטן
הפצע שוב נפתח
ומה איתם ומה איתו ומה איתך
כל התחושות, הרגשות
מכות מכים כמו שוט
עד שאת נכנעת
ונוגעת בכאב
ויד אחת על הלב
נושם...מת...נושם...מת
נושמת עמוק עד עפר
נושמת לרגע. טוב שאפשר
נושם...חי...טוב בחיי
שעבר עבר שעבר עבר.
נושמת לרגע שהווה
רגע מתוק רגע שווה
רגע מרגיע רגע נושם,
רגע שאין לו צורה ושם
רגע להתמלא באהבה
מכל היש שבסביבה.
רגע מלא ושופע
אור
רגע שלך
שתמיד
ה איתך.
רק לבחור.
.אזכרה ליום השנה ה-8
אמא ביקשה שאומר כמה מילים, כמה מילים בקול חזק וברור שישמעו. מילים זה לא התחום שלי. זה התחום שלך.
אתה ידעת לדבר. ידעת תמיד לומר את הדבר הנכון בזמן המתאים. לתמוך לעודד לשמח ללמד, להצחיק, ידעת. בטבעיות בחן המיוחד לך, זה היית אתה. אח גדול שלי, זוכרת כשהיינו קטנים, אמרת שאתה סטיב אוסטין ותיקח אותנו לירח. אני כבר הייתי גדולה כדי להבין שזה לא ייתכן אבל לך האמנתי...
זוכרת, הייתי בחטיבת-הביניים, אתה היית בחטיבת-הצנחנים. הייתי כל-כך גאה בך, שמרתי אותך בסוד ורק חברות מעטות ידעו שיש לי אח גדול אהוב ויפה נורא- חייל.
אח- שותף למחשבות, לאהבות, לתקוות...חבר. אח גדול שלי. זוכרת שבאת לבקר אותי בתיכון. הלכנו ביחד בשביליי בית הספר, הרגשתי כל-כך חשובה לך, גבהתי לצידך.
אחר- כך, בזו אחר זו באו אליי בנות השכבה, ביקשו שאכיר להן אותך...
אבל אני שמרתי אותך. ידעתי שבשבילך, רק מישהי מאד מאד מיוחדת.
אבל היה יום אחד שלא נזהרתי ודיברתי עליך.
סיפרתי איך אתה אפילו כשאתה מגיע ביום שישי סחוט מהצבא, עם המדים והעיניים האדומות מחוסר שינה, אתה הולך לשאוב אבק בסלון...
ימי שישי.
כל שישי...יבוא או לא יבוא...
גם עכשיו נדמה שלא מדליקים נרות- שבת עד שמתחוור שגם השבת לא תגיע.
ביום שבו סיפרתי על עזרתך בבית, הבטחתי לחברה שלי, בשמך, שתלמד אותנו טניס... הרי בפסח דיברנו על הקיץ שהולך ומתקרב, זוכר? אני אצא לחופש הגדול וגם לך יהיה קצת חופש לפני שתקבל פלוגה לפקד עליה...
אותו יום היה אתמול.
אתמול לפני 8 שנים. לפני 8 שנים היית כמעט בן 22 ומלא כל-כך חיים. ועכשיו אני גדולה ממך ומרגישה כל-כך קטנה.
אמא ביקשה שאומר כמה מילים ולי אין מילים רק געגועים חזקים וכואבים בכל הגוף.
גזירה על החי
האם אתה יכול לראות
אותו?
את המת שחי בי?
לפעמים נראה לי שזה
שקוף כל-כך
שברור וודאי שרואים
אותך, כשמסתכלים
עליי.
איני צריכה לומר דבר
אתה הווה בי, אינך
עבר.
"גזירה על המת", אומרים
"להשתכח מן הלב".
ואם המת חי בלב?
אז כל עוד הלב פועם
המת חי ונושם.
ולא רק בקצב של עצב
ולא רק בגעגוע וכאב
כי למראה ותחושת דמותך
הלב מתרחב ומתמלא שמחה.
אתה המשאב שלי לכוח
לתקווה, אתה הגאווה, אתה
האהבה.
אתה ההישג שלי,
סיפור ההצלחה!
הייתה לי ויש לי
הזכות להיות
אחותך.
אמא ביקשה שאומר כמה מילים, כמה מילים בקול חזק וברור שישמעו. מילים זה לא התחום שלי. זה התחום שלך.
אתה ידעת לדבר. ידעת תמיד לומר את הדבר הנכון בזמן המתאים. לתמוך לעודד לשמח ללמד, להצחיק, ידעת. בטבעיות בחן המיוחד לך, זה היית אתה. אח גדול שלי, זוכרת כשהיינו קטנים, אמרת שאתה סטיב אוסטין ותיקח אותנו לירח. אני כבר הייתי גדולה כדי להבין שזה לא ייתכן אבל לך האמנתי...
זוכרת, הייתי בחטיבת-הביניים, אתה היית בחטיבת-הצנחנים. הייתי כל-כך גאה בך, שמרתי אותך בסוד ורק חברות מעטות ידעו שיש לי אח גדול אהוב ויפה נורא- חייל.
אח- שותף למחשבות, לאהבות, לתקוות...חבר. אח גדול שלי. זוכרת שבאת לבקר אותי בתיכון. הלכנו ביחד בשביליי בית הספר, הרגשתי כל-כך חשובה לך, גבהתי לצידך.
אחר- כך, בזו אחר זו באו אליי בנות השכבה, ביקשו שאכיר להן אותך...
אבל אני שמרתי אותך. ידעתי שבשבילך, רק מישהי מאד מאד מיוחדת.
אבל היה יום אחד שלא נזהרתי ודיברתי עליך.
סיפרתי איך אתה אפילו כשאתה מגיע ביום שישי סחוט מהצבא, עם המדים והעיניים האדומות מחוסר שינה, אתה הולך לשאוב אבק בסלון...
ימי שישי.
כל שישי...יבוא או לא יבוא...
גם עכשיו נדמה שלא מדליקים נרות- שבת עד שמתחוור שגם השבת לא תגיע.
ביום שבו סיפרתי על עזרתך בבית, הבטחתי לחברה שלי, בשמך, שתלמד אותנו טניס... הרי בפסח דיברנו על הקיץ שהולך ומתקרב, זוכר? אני אצא לחופש הגדול וגם לך יהיה קצת חופש לפני שתקבל פלוגה לפקד עליה...
אותו יום היה אתמול.
אתמול לפני 8 שנים. לפני 8 שנים היית כמעט בן 22 ומלא כל-כך חיים. ועכשיו אני גדולה ממך ומרגישה כל-כך קטנה.
אמא ביקשה שאומר כמה מילים ולי אין מילים רק געגועים חזקים וכואבים בכל הגוף.
גזירה על החי
האם אתה יכול לראות
אותו?
את המת שחי בי?
לפעמים נראה לי שזה
שקוף כל-כך
שברור וודאי שרואים
אותך, כשמסתכלים
עליי.
איני צריכה לומר דבר
אתה הווה בי, אינך
עבר.
"גזירה על המת", אומרים
"להשתכח מן הלב".
ואם המת חי בלב?
אז כל עוד הלב פועם
המת חי ונושם.
ולא רק בקצב של עצב
ולא רק בגעגוע וכאב
כי למראה ותחושת דמותך
הלב מתרחב ומתמלא שמחה.
אתה המשאב שלי לכוח
לתקווה, אתה הגאווה, אתה
האהבה.
אתה ההישג שלי,
סיפור ההצלחה!
הייתה לי ויש לי
הזכות להיות
אחותך.