אביב בתפקיד סמ"פ בצבר
על אביב/ניר בכר
אחרי תקופה שהפלוגה הייתה ללא סמ"פ הגיע אביב. האמת במבט ראשון לא נראה שהוא יצליח בתפקידו, אמנם תמיר ורחב כתפיים אך פניו עדינות וסימני שאלה בעיניו. עד מהרה למדנו עד כמה רושם ראשוני ובלתי מעמיק יכול להטעות. הימים היו ימי התארגנות אחרונים לקראת עלייה נוספת ללבנון. ג'בל ברוך שהיטבנו להכיר בקיץ חיכה לנו עכשיו בחורף קשה במיוחד. בימים האלה התחלנו לגלות שהאיש החדש בפלוגה אוצר בתוכו יותר מאשר נגלה לעין. מעולם לא הרעים בקולו כדי שישמעו להוראותיו ונראה כי הפלוגה שמחה על השינוי המרענן למלא אחר פקודות מנעים הליכות, יותר מאשר מסגל מזעיף פנים.
הזיכרון של הלילה האחרון צרוב בי היטב.
הערב ירד לאחר שפורק המאהל, הודלקו מדורות ולאורן בטקס צנוע ובלתי רשמי לחלוטין, הגיע אביב עם מפקדי המחלקות וחילקו לכל חיל את סיכת המסלול הנכספת תנין מחייך וחרב.
לאיש לא סיפרתי.. באמצע הקו בלבנון נקלעתי למשבר שבעקבותיו נכנסתי לחיכוך עם מ"מ אחד, דבר שהוביל למשפט צבאי אצל המ"פ.
לפני הכניסה למשפט, אביב דיבר איתי ברוך ונתן לי את ההרגשה שלא משנה מה יקרה, הכול יסתדר, טפיחה ידידותית בכתף והתעודדתי מעט יותר..
החורף המשיך לתקוף במלוא עוזו את ההר החשוף ובאחד הלילות
קיבלנו התראה חמורה על ניסיון חדירת מחבלים לאזורינו. הוחלט על השכבת מארב רצוף וארוך, דבר שחייב הליכה ארוכה בשלג עמוק. רוב ההליכה בוצעה כשרק מדים לגופינו. את הציוד החם סחבנו על גבינו ורק בקטע ההליכה האחרון, הכוח עצר וכל אחד בתורו עלה על ביגוד חורף. לא אשכח איך בנקודת המארב אביב עבר בין כל חיל וחיל, הסיר את שמיכת הצמר הקשורה על האפודים וכיסה אותנו. למרות שאך שנים ספורות הפרידו בינינו, ההרגשה
הייתה שבן משפחה מבוגר דואג לנו ולא סמ"פ .
על אביב( אבי) אריאל / אבי בכר (מתוך ספר פלוגה של גבעתי)
על פלוגת פברואר 84 של גדוד 432 העיב מותו הטראגי של הסמ"פ אביב (אבי) אריאל. הרבה נכתב על אביב, אך לא נדפס למרבה צער. כיוון שלפלוגה זו לא הוצע עלון- מחוסר ארגון וזמן- אני מרגיש חובה מוסרית לעלות בדפוס את זכרו של אביב ופועלו.
אביב נהרג מאש כוחותינו תוך כדי פעולת סריקה בבתים חשודים בסולטן יעקב, בכח הפלוגה שביצעה את הסריקה נוצר נתק מראש כח ואביב אריאל נותר מאחור. הכח איגף מימין ונוצר מצב שבו הכח שנותר, הופיע מול הכח שביצע את האיגוף.
חוסר אבחנה של המ"פ הביא למצב שנורתה מכת אש רצחנית לכיוון אביב והסמל שהיה אתו. אביב נפצע פצעי מוות והסמל ניצל בנס.
אביב היה דמות חיובית בפלוגה ג' שהייתי בה מ"מ. עבודתו של אביב בוצעה על הצד הטוב ביותר וכן מקצועיותו.
הייתה בו שלוות נפש, מוגזמת לפעמים ודאגה לחיילים בצורה אימהית. אביב היה יושב שעות עם החיילים ומדבר, עוזר, צוחק ובעיקר פותר את בעיותיהם.
דמות המפקד שבו בלטה. בכל דבר שביצע השיקול היה כי החייל לפני הכל הוא בן-אדם. לי אישית זכור מקרה שאביב נשאר שבת בבסיס, ע"מ לאפשר יציאה דחופה בשבת.
רק לאחר מותו, נודע לנו, שלאביב היו כוונות מרחיקות לכת לגבי הצבא. על-מנת להידמות לאביו שהיה סא"ל בחיל-הים ומשום אהבתו הגדולה לצבא.
מותו הטראגי של אביב זרע מבוכה בפלוגה, בלבול תסכול והתמרמרות גדולה לגבי נוהלים שלא בוצעו כהלכה, בקשר לטיפול בו לאחר שנפגע. שלא כאן המקום לפרסם. קשה היה לעכל את העובדה שאביב לא יהיה בפלוגה יותר ולא נשמע בקשר את קולו השקט והפקודות שהיה נותן בזמן מבצעית.
מפקד שקשה למצוא נוספים כמוהו ומה שנותר הוא להמשיך בדרכו ולנסות להידמות לו. שהצבא יראה יפה וטוב יותר כמו שאביב היה רוצה לראותו.
דרך ופיקוד שימשיכו להיות אור לדרכינו.
מתוך ספר פלוגת גבעתי/ דני ביטון
אני חייב לומר כמה משפטים בקשר לאביב. אביב היה מפקד צוות בעורב של גבעתי בתקופה שאני הייתי סמפ בפלוגה ומהכרות מקצועית יותר מבית הספר לנ"ט. אני לא רוצה לדבר על אביב הקצין אלא על אביב האדם, שהיה שלוו ונבון, אדם שלשבת במחיצתו זה להתנתק מהרעש שמסביב, אדם שידע לשמוע ולהבין אחרים.
הנסיבות שבהם מצא אביב את מותו הם נסיבות טרגיות. אני מקווה שנשכיל להפיק את הלקחים המתאימים ושלא יחזרו מקרים כאלה
עוד מתוך ספר פלוגת גבעתי-
אביב היה מפקד וחבר מבלי לפגוע באף אחד מהדברים. היה לו כשרןן נדיר לנתח כל פעולה וכל מעשה אחר. הוא ידע להקשיב לכל חייל ולקנותו בכנות האמתית שלו. החיילים היו כל עולמו בצבא ומשפחתו כל עולמו מחוץ לצבא. שום דבר לא יכול לנחם את קרוביו, חבריו ומשפחתו לעולם. המעט שיכול להיעשות- לשמור ולבצע את דרכיו, להמשיכם ולקחת ממנו דוגמא אישית ולמנוע הישנות מקרים שכאלה.