קטעים מתוך החיבור שכתב אביב בכיתה י"ב.
אני תוהה אם הזמן שעבר בוזבז על דברים בטלים כפי שאני מרגיש כעת, או אולי לא יכולתי להעבירו בצורה מועילה יותר מכפי שהיה. ההרגשה שיכולתי לנצל את שעות הפנאי שלי בצורה מועילה יותר לי ולסביבה, כבדה מההרגשה שהפקתי את המקסימום. היום נראה לי, שבשעות הפנאי, במקום לשחק, לקרוא ספרים זולים ולבלות בים ובקולנוע, הייתי צריך להתנדב לכל מיני מקומות ששם זקוקים לי, כמו עזרה לקשישים, עבודות בבתי חולים, עזרה לילדים מוגבלים ואולי עוד כמה פעולות התנדבות שנקרו לפני ואני כאילו עצמתי עין שלא לראותן. אולי הייתי צריך להמשיך ללכת לתנועה ולא להדיר רגלי ממנה לאחר שלוש שנות פעילות. כך הייתה לי האפשרות להדריך
ילדים, מה שבזמנו נראה לי בזבוז זמן ואילו כיום אני מתחרט על אי ניצול האפשרות שהייתה אולי נותנת לי- לו הייתי מגשימה- סיפוק של הדרכה, עזרה לזולת, הכוונת ילדים בראשית דרכם ונתינת אמון בי מצד הילדים.
לביה"ס אני מייעד שני תפקידים עיקריים: האחד-להביא את התלמידים להישגים בתחום הלימודים. השני- לחנך את התלמידים לאזרחות טובה. נראה לי, שביה"ס מנסה להגשים רק את התפקיד הראשון. המורים מחדירים
בנו התלמידים, את ההרגשה שאני לומדים רק בשביל לקראת מבחני הבגרות. ולכן אנו לומדים רק בשביל להשיג ציון גבוה
המורים לא עושים דיים כדי שנתעניין בחומר, מעבר לחומר הספציפי שניבחן עליו. לאחר סיום מבחני הבגרות, אולי נשכח את החומר שלמדנו, דבר אחד לא נוכל לשכוח- החינוך לאזרחות טובה. חבל שביה"ס לא מטפל בנושא זה בצורה משביעת רצון. חינוך זה אפשר להשיג ע"י אהבת הארץ. וכדי לאהוב את הארץ, צריך להכיר. לדעת ולהבין את הבעיות שעומדות בפני מדינת ישראל.
אני חושב שביה"ס צריך להעביר ימי עיון באמצעות קצינים בכירים מצה"ל שיהיו מוכנים לבוא לביה"ס ולהסביר את הבעיות שבפניהם עומד הצבא שלנו.
ביה"ס צריך להביא כלכלנים שיסבירו בפני התלמידים את בעיות הכלכלה של המשק הישראלי.
אני חושב שכדאי ורצוי לשוחח על המצב המדיני שבו נתונה מדינת ישראל. יש להסביר מהם שורשינו. מהי זכותנו על הארץ הזו. יש להחדיר בתלמידים את המודעות לאדמה עליה הם חיים. ורק כך לאחר הבנת הבעיות של המדינה, אנו נבין בעצם מה אנחנו עושים כאן, שאנו צריכים לתרום לשיפור מצבה, נתחיל
לפעול בדרכים חיוביות לשיפור המדינה...
כבר היום צצה השאלה אפוא אשרת. כמו-כן,אני שואל את עצמי, האם אני רוצה לשרת מרצוני, או עקב חובה המוטלת עליי. אני חושב שכל אזרח צריך לתרום למדינה שלו.
אחד האמצעים הטובים ביותר לתרום היא דרך הצבא.ומכיוון שאני חושב שאני יכול לתרום לצבא, הרי שאני אשרת בו עקב רצון אישי שלי, ולא בגין חובה מסוימת. והמקום בו אוכל לתרום במידה המקסימאלית מעצמי לצבא הוא לדעתי ביחידה קרבית. ביחידה קרבית אפשר להפיק ממני את המקסימום, כיוון שאני אוכל לתרום בה את כושרי הגופני הגבוה, התמצאותי בשטח פתוח , וקור רוח במצבים קריטיים... אני מאחל לי, להצליח בבחינות הבגרות בסוף השנה.. להיות אזרח טוב למדינה, לשרת בנאמנות את הצבא ולמצוא פרנסה המתאימה לי ולמדינה.
אני תוהה אם הזמן שעבר בוזבז על דברים בטלים כפי שאני מרגיש כעת, או אולי לא יכולתי להעבירו בצורה מועילה יותר מכפי שהיה. ההרגשה שיכולתי לנצל את שעות הפנאי שלי בצורה מועילה יותר לי ולסביבה, כבדה מההרגשה שהפקתי את המקסימום. היום נראה לי, שבשעות הפנאי, במקום לשחק, לקרוא ספרים זולים ולבלות בים ובקולנוע, הייתי צריך להתנדב לכל מיני מקומות ששם זקוקים לי, כמו עזרה לקשישים, עבודות בבתי חולים, עזרה לילדים מוגבלים ואולי עוד כמה פעולות התנדבות שנקרו לפני ואני כאילו עצמתי עין שלא לראותן. אולי הייתי צריך להמשיך ללכת לתנועה ולא להדיר רגלי ממנה לאחר שלוש שנות פעילות. כך הייתה לי האפשרות להדריך
ילדים, מה שבזמנו נראה לי בזבוז זמן ואילו כיום אני מתחרט על אי ניצול האפשרות שהייתה אולי נותנת לי- לו הייתי מגשימה- סיפוק של הדרכה, עזרה לזולת, הכוונת ילדים בראשית דרכם ונתינת אמון בי מצד הילדים.
לביה"ס אני מייעד שני תפקידים עיקריים: האחד-להביא את התלמידים להישגים בתחום הלימודים. השני- לחנך את התלמידים לאזרחות טובה. נראה לי, שביה"ס מנסה להגשים רק את התפקיד הראשון. המורים מחדירים
בנו התלמידים, את ההרגשה שאני לומדים רק בשביל לקראת מבחני הבגרות. ולכן אנו לומדים רק בשביל להשיג ציון גבוה
המורים לא עושים דיים כדי שנתעניין בחומר, מעבר לחומר הספציפי שניבחן עליו. לאחר סיום מבחני הבגרות, אולי נשכח את החומר שלמדנו, דבר אחד לא נוכל לשכוח- החינוך לאזרחות טובה. חבל שביה"ס לא מטפל בנושא זה בצורה משביעת רצון. חינוך זה אפשר להשיג ע"י אהבת הארץ. וכדי לאהוב את הארץ, צריך להכיר. לדעת ולהבין את הבעיות שעומדות בפני מדינת ישראל.
אני חושב שביה"ס צריך להעביר ימי עיון באמצעות קצינים בכירים מצה"ל שיהיו מוכנים לבוא לביה"ס ולהסביר את הבעיות שבפניהם עומד הצבא שלנו.
ביה"ס צריך להביא כלכלנים שיסבירו בפני התלמידים את בעיות הכלכלה של המשק הישראלי.
אני חושב שכדאי ורצוי לשוחח על המצב המדיני שבו נתונה מדינת ישראל. יש להסביר מהם שורשינו. מהי זכותנו על הארץ הזו. יש להחדיר בתלמידים את המודעות לאדמה עליה הם חיים. ורק כך לאחר הבנת הבעיות של המדינה, אנו נבין בעצם מה אנחנו עושים כאן, שאנו צריכים לתרום לשיפור מצבה, נתחיל
לפעול בדרכים חיוביות לשיפור המדינה...
כבר היום צצה השאלה אפוא אשרת. כמו-כן,אני שואל את עצמי, האם אני רוצה לשרת מרצוני, או עקב חובה המוטלת עליי. אני חושב שכל אזרח צריך לתרום למדינה שלו.
אחד האמצעים הטובים ביותר לתרום היא דרך הצבא.ומכיוון שאני חושב שאני יכול לתרום לצבא, הרי שאני אשרת בו עקב רצון אישי שלי, ולא בגין חובה מסוימת. והמקום בו אוכל לתרום במידה המקסימאלית מעצמי לצבא הוא לדעתי ביחידה קרבית. ביחידה קרבית אפשר להפיק ממני את המקסימום, כיוון שאני אוכל לתרום בה את כושרי הגופני הגבוה, התמצאותי בשטח פתוח , וקור רוח במצבים קריטיים... אני מאחל לי, להצליח בבחינות הבגרות בסוף השנה.. להיות אזרח טוב למדינה, לשרת בנאמנות את הצבא ולמצוא פרנסה המתאימה לי ולמדינה.