מורתו לתנ"ך בתיכון ליאו-בק חיפה-שולמית נתן .
לימדתי את אביב בכיתה האחרונה בתיכון. חזרתי משנת שבתון וקיבלתי את כיתתו להורות מקרא. כתה תוססת שלא תמיד גילו נכונות ללמוד. ובכל זאת הצלחתי לגלות מספר תלמידים שגילו עניין, הקשיבו, התווכחו ונקטו עמדות לגבי נושאים שונים שעלו בכיתה.בין הבולטים היה אביב. אולי היה זה בגלל זיכרונות נעורים, את לימודיו הוא החל בביה"ס יבנה, ואולי נבע הדבר בשל השפעת החינוך מהבית, אך יש לציין שאביב גילה עניין ומעורבות בשיעורי התנ"ך בכתה. לעתים, הוא המשיך את השיחות איתי על הנושא המקראי גם באוטובוס בצהריים כאשר חזרנו הביתה.
למרות שובבותו, הרי בנושאים השונים הוא גילה יחס מעמיק ובוגר. לדעתי, המקרא על רעיונותיו והמסרים שלו השפיעו, העמיקו את אהבתו לארץ, את רגישותו לזולת ותרמו לאופיו המיוחד.
כה חבל וכואב על שלא זכינו לראותו כאדם בוגר, מתפתח ומאריך ימים. כה חבל שאביב יישאר תמיד גבר צעיר בן 21, חיל אמיץ ומסור, אך רק בן 21 במותו.
לימדתי את אביב בכיתה האחרונה בתיכון. חזרתי משנת שבתון וקיבלתי את כיתתו להורות מקרא. כתה תוססת שלא תמיד גילו נכונות ללמוד. ובכל זאת הצלחתי לגלות מספר תלמידים שגילו עניין, הקשיבו, התווכחו ונקטו עמדות לגבי נושאים שונים שעלו בכיתה.בין הבולטים היה אביב. אולי היה זה בגלל זיכרונות נעורים, את לימודיו הוא החל בביה"ס יבנה, ואולי נבע הדבר בשל השפעת החינוך מהבית, אך יש לציין שאביב גילה עניין ומעורבות בשיעורי התנ"ך בכתה. לעתים, הוא המשיך את השיחות איתי על הנושא המקראי גם באוטובוס בצהריים כאשר חזרנו הביתה.
למרות שובבותו, הרי בנושאים השונים הוא גילה יחס מעמיק ובוגר. לדעתי, המקרא על רעיונותיו והמסרים שלו השפיעו, העמיקו את אהבתו לארץ, את רגישותו לזולת ותרמו לאופיו המיוחד.
כה חבל וכואב על שלא זכינו לראותו כאדם בוגר, מתפתח ומאריך ימים. כה חבל שאביב יישאר תמיד גבר צעיר בן 21, חיל אמיץ ומסור, אך רק בן 21 במותו.
2/5/00
מש' אריאל היקרה / ניצן הראל
15 שנה זהו מבחינת רוב האנשים פרק זמן נכבד, אך נראה כי מבחינתי בנק' מסוימת זו הזמן עצר מלכת.
בכל שנה מאז בהתקרב יום השואה (באופן סמלי)חוזרות המחשבות לאותו יום בשנת 1985.
גם השנה אינה שונה על כן מקודמותיה. מסתבר שישנם דברים אותם אנו זוכרים כאילו קרו אתמול- למרות מרחק הזמן.
הקשר בינינו החל למן היום הראשון ללימודים בחטיבה העליונה של ביה"ס ליאו-בק בחיפה. היינו שניים חדשים בכיתה, הושיבו אותנו יחד, התברר כי גם שמות המשפחה דומים (אריאל, הראל) ובמשך קרוב לחצי שנה, החליפו בינינו כל פעם גם המורים וגם התלמידים. (דבר שאותו ניצלנו כמובן- בעיקר מול המורים).
במשך הזמן הסתבר כי גם האימהות שלנו מכירות מן העבר- כך שהפכנו לחברים בלב ובנפש תוך זמן קצר.
מצאנו מכנה משותף בהרבה תחומים (ספורט ומוסיקה בעיקר) ועזרנו אחד לשני בתחומים בהם נדרשה עזרה (אני נעזרתי בו בתנ"ך ויהדות והוא בי במתמטיקה בעיקר).
יחד עם ירון הפכנו לשלישייה אשר ידוע כי לא ניתן להפריד בין מרכיביה- לכל מקום הלכנו יחד- ברחנו מן השיעורים, לים, למגרש הכדורסל/כדורגל, וגם כשלכל אחד הייתה חברה- עדיין דאגנו לשמור האחד על השני ועל החברות המיוחדת שלנו.
שני מקרים זכורים (אני בטוח) למנהלי ומורי ביה"ס הקשורים לאבי:
האחד- היעלמותו מן השיעור המפורסם בספרות אשר הסתיימה בפגישה מקרית עם המורה בדלת הכניסה לכיתה (היא עמדה לצאת, הוא עמד להיכנס)-
לשאלתה, היכן היה- השיב בתמימות האופיינית- "הייתי כאן כל הזמן מה לא ראית אותי"?-
ההתעקשות שלו והמבט המשכנע הובילו את המורה לחשוב שכנראה באמת לא ראתה היטב!! לאחר מכן- הוגדרה הפרשיה כיכולת אמיתית של אדם (אבי במקרה זה) לשכנע את המורה שהיא קצת ירדה מהפסים... (המחנכת הגדירה זאת כ-"להוציא אדם מדעתו").
מקרה נוסף זכור- כניסתו הדרמטית דרך החלון לכיתה בשעת אפס כ-5 דקות לפני תום השיעור, להצליח להשתתף בו, לשכנע את מורה (לפיסיקה)שהוא נמצא כל הזמן ואפילו לבוא אליו (למורה) בטענות על-כך שלא הבחין בו (באבי). נכון שהייתה בנו חוצפה לא קטנה (כמו להיכנס לשיעור חצי שעה לאחר תחילתו+ כדור ביד-כאילו לא קרה כלום, או לפוצץ בלונים במהלך השיעור)- אך במושגים של היום זו בסה"כ שובבות לשמה.
כשהתגייסנו לאחר בחינות הבגרות- היה לאבי ברור כי הוא חייב להתנדב ליחידה מובחרת ויח' העורב הייתה בחירה טבעית. ירון הלך לשריון, אני לחיל-אוויר- ליח' שהיום אומנם מקבלת כבר את הכבוד הראוי לה (שלדג)אך אז לפני 20 שנה- לא ידעו עליה דבר.
אני זוכר שבתחילת הדרך אבי לא הבין מדוע בחרתי ביח' זו דווקא, רק אחרי שנפגשנו במלחמה הוא הודה כי טעה כיוון שלא הבין את אופי הפעילות שלנו. מבחינתו עצם העובדה שירון ואני לא חתמנו לשירות קבע נוסף היה כמעט בלתי נסלח- כיוון שמבחינתו תרומה למדינה התבטאה תמיד במישור זה.
בעוד ירון ואני מתכננים לנסוע לחו"ל-אבי חתם על הארכת השירות+ יציאה לקורס מ"פים. צחוק הגורל היה- פגישתנו האחרונה יחד בת"א- ירון ואני על סף שחרור ואילו הוא עם כל המחשבות קדימה על יחידתו ועל השירות.
את ההודעה על האסון קיבלתי מזאב. למרות ההלם, התקשרתי לכל החברים שלנו וביקשתי שההודעה תעבור מאחד לשני (שכן ההודעה לתקשורת לא יצאה אלא למחרת בשעות הצהריים). הקשה ביותר היה לבשר זאת לירון.
15שנה עברו מאז- התמונות עוד חולפות אל מול העיניים וכשאני כותב את המילים האלו- שוב עוברת בי צמרמורת, צלע אחת חסרה למשולש שלנו אבל אני עדיין מרגיש שאבי איתי לאורך כל הדרך.
כאשר נולדה ביתי חשבתי עליו, על כך שהנה אנחנו כבר אבות והוא נשאר שם בן 22, צעיר לנצח אבל בכל זאת איתנו.
אוהב תמיד. ניצן.
מכתב לאבי .רלי
יום השואה, שנת 1985
אמא עונה לטלפון
המצלצל
היא זועקת:
"אבי"
והעולם
נופל
העולם נפל על ראשי,
מוחשי
דמוי בלון, עשוי זכוכית, נטול חמצן
ללא חלון
והצפירה נשמעת
אני זוכרת את ידיך היפות, את תנועת
היד המסובבת את השעון, מחזירה אותו למקומו. תנועה קטנה וכה מייצגת אותך – נחושה אך
צנועה, עצומה ונזהרת, גברית אך רכה. חכמה ויפה – היד שלך.
ואם היית מגיע עייף והיית נרדם –
הבטתי בה דקות ארוכות ובליבי המחשבות– היד הזו האיתנה, האוחזת בנשק, היא זו המלטפת,
האוהבת, הכותבת. וידעתי – כל מה שתעשה ייעשה בתבונה, באמונה, במחשבה תחילה, ברצון רב, וכן - יש על מי לסמוך, יש גב!
אני זוכרת את ידיך
היפות.
אמך נתנה לי סוודר,
כחול.
וכשישבנו קרוב-קרוב סיבים דבקו
בחולצתך
ממש כמו
חול
וקיוויתי -
האם השארתי בך חותם?
ועם השנים
מגיעה גם
שכחה,
לא בגלל
הגיל,
כמו מפאת
המבוכה
האם אהבת אותי
כפי שאהבתי
אותך?
אני זוכרת – אהבת את נעלי, עם הסקוטש, פטנט חדש ומיוחד שגרם לך לצחוק.. וגם את סינדי לאופר אהבת ואת שירתה הילדותית, המתוקה. בעצם, היינו ילדים, או שהייתי ילדה
האם אהבת אותי
כפי שאהבתי
אותך?
הייתי ילדה, עכשיו זה ברור, לא ידעתי להעריך את הזמן
את הזמן הקצוב
זמן שלא ישוב
לא דברנו על המלחמה, מעולם לא התרברבת, לא הכאבת. היית שם בשביל לעזור, להגן, לשמור. היה כה ברור שתחזור.
לא ידעתי שהזמן קצוב
לא ידעתי שלא תשוב
עצוב
נורא
שואה
עצוב.
הייתי ילדה וכבר לא אהיה אישה
שלמה,
כי לא הספקתי להיות האישה שלך.
יום השואה, שנת 1985
אמא עונה לטלפון
המצלצל
היא זועקת:
"אבי"
והעולם
נופל
העולם נפל על ראשי,
מוחשי
דמוי בלון, עשוי זכוכית, נטול חמצן
ללא חלון
והצפירה נשמעת
אני זוכרת את ידיך היפות, את תנועת
היד המסובבת את השעון, מחזירה אותו למקומו. תנועה קטנה וכה מייצגת אותך – נחושה אך
צנועה, עצומה ונזהרת, גברית אך רכה. חכמה ויפה – היד שלך.
ואם היית מגיע עייף והיית נרדם –
הבטתי בה דקות ארוכות ובליבי המחשבות– היד הזו האיתנה, האוחזת בנשק, היא זו המלטפת,
האוהבת, הכותבת. וידעתי – כל מה שתעשה ייעשה בתבונה, באמונה, במחשבה תחילה, ברצון רב, וכן - יש על מי לסמוך, יש גב!
אני זוכרת את ידיך
היפות.
אמך נתנה לי סוודר,
כחול.
וכשישבנו קרוב-קרוב סיבים דבקו
בחולצתך
ממש כמו
חול
וקיוויתי -
האם השארתי בך חותם?
ועם השנים
מגיעה גם
שכחה,
לא בגלל
הגיל,
כמו מפאת
המבוכה
האם אהבת אותי
כפי שאהבתי
אותך?
אני זוכרת – אהבת את נעלי, עם הסקוטש, פטנט חדש ומיוחד שגרם לך לצחוק.. וגם את סינדי לאופר אהבת ואת שירתה הילדותית, המתוקה. בעצם, היינו ילדים, או שהייתי ילדה
האם אהבת אותי
כפי שאהבתי
אותך?
הייתי ילדה, עכשיו זה ברור, לא ידעתי להעריך את הזמן
את הזמן הקצוב
זמן שלא ישוב
לא דברנו על המלחמה, מעולם לא התרברבת, לא הכאבת. היית שם בשביל לעזור, להגן, לשמור. היה כה ברור שתחזור.
לא ידעתי שהזמן קצוב
לא ידעתי שלא תשוב
עצוב
נורא
שואה
עצוב.
הייתי ילדה וכבר לא אהיה אישה
שלמה,
כי לא הספקתי להיות האישה שלך.
"הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים"/אספרנצה אלון
הן אתה האביב של
החיים
הן אתה הפריחה
החיוך
ועתה-הפכת
ל-היה
ואיך נוכל רק להיזכר להביט
לאחור
לכאוב ולצעוק
למה שלחת את ידך אל הנער
הזה?
למה העלית אותו
לעולה?
החיים נמהלו
במוות
העתיד נעכר
בעבר
אך אתה- אביב
לעולם תישאר יופי ולבלוב
אתה לעולם תצעד
איתנו
בלב ובמחשבה אל
העתיד!
לאמא ואבא של אביב
לא יכולתי רק להגיד- אתכם באבלכם או משתתפת
בצערכם
הרגשתי שהוא שווה הרבה יותר, הוא ראוי ללמעלה מיותר
על בן כמו אביב נאמר :אשרי העם שאלו הם בניו
כי הם מגש הכסף שעליו נבנית מדינת היהודים.
עליו שתמיד חייך ועזר- המילים הנוראות
ביותר הם –"הוא היה"
אז שתדעו, שהוא תמיד יהיה אהוב,
יקר ובעיקר קיים!
הן אתה האביב של
החיים
הן אתה הפריחה
החיוך
ועתה-הפכת
ל-היה
ואיך נוכל רק להיזכר להביט
לאחור
לכאוב ולצעוק
למה שלחת את ידך אל הנער
הזה?
למה העלית אותו
לעולה?
החיים נמהלו
במוות
העתיד נעכר
בעבר
אך אתה- אביב
לעולם תישאר יופי ולבלוב
אתה לעולם תצעד
איתנו
בלב ובמחשבה אל
העתיד!
לאמא ואבא של אביב
לא יכולתי רק להגיד- אתכם באבלכם או משתתפת
בצערכם
הרגשתי שהוא שווה הרבה יותר, הוא ראוי ללמעלה מיותר
על בן כמו אביב נאמר :אשרי העם שאלו הם בניו
כי הם מגש הכסף שעליו נבנית מדינת היהודים.
עליו שתמיד חייך ועזר- המילים הנוראות
ביותר הם –"הוא היה"
אז שתדעו, שהוא תמיד יהיה אהוב,
יקר ובעיקר קיים!
אבי חברי / חיים מירובסקי 6/5/86
שנה עברה וספורים הימים שלא חשבנו עליך, דברנו עליך והזכרנו אותך בשל מאורעות שונים וזאת בחיוב, בהתפעלות ובד בבד בכאב וביגון. טבעי שלאחר מותו של אדם מתחילים לנתח ולזכור יותר מאשר בחייו. כמובן שבחור כמוך אנו מזכירים ללא הרף בכל הזדמנות מתאימה וזאת מכל הלב. לא נמצא אדם שלא הפליג בשבחך ופארך. אבי אריאל- אמא שלי כתבה שהיית א"א. 2 חבריך טובים, ניצן וירון, אומרים ללא הרף- אין כמוהו, לא היה ולא יהיה ואמא שלך אומרת ילד זהב על כל המשתמע מכך וחברך לנשק אומרים ומספרים עד כמה היית שובב אך יותר מכך ישר ונחמד.
נזדמן לי לפקוד את ביתך בערב חג הפסח. אמא סיפרב לי בערגה איך בערב החג נסעת לקנות סרפן לבתגל, לקראת תום החופשה פקדתי שוב את ביתך וקראתי את חיבורך הכנה בו כתבת ישירות את כל אשר על לבך על אף הביקרות שהייתה עלולה לבוא. אלו רק דוגמאות קטנות המעידות אלף מונים על דמותך ואופיך. בשנה האחרונה חשבתי הרבה איזה עוד חייל כ"כ קרבי היוצא לרב פעם בשבועיים ל48 שעות מקדיש עמו לבתו ולאחיותיו הקטנות, מטייל /רץ עמן בשכונה כמעט באופן קבוע- אצלך זה היה דבר שבשיגרה. כך גם הקפדת לרוב ללכת לבית הכנסת כדרך הוריך הנהדרים- אותם הערכת כ"כ וכה כבדת- חינכו אותך.
ישנם אנשים ש"מחזיקים" מעצמם בלשון העם. אתה היית אחד מאלה שאם היית נוהג כל לא הייתי מתפלא אך מי שהכיר אותך צוחק עתה לשמע דבריי. עם מי לא רקדת, עם מי לא דיברת, למי לא חייכת? אבי לא נמצא אדם שמכירך ולא מהללך, שלא לדבר על משפחתך היודעת יותר מכל מה היה טמון בך.
משה כץ אמר על בנו דני ז"ל- "יכול להיו שהוא היה יותר מדי טוב לעולם הזה" אני משוכנע שהכל יסכימו עמי שהאמרה בהחלט מתאימה לך. אך במספר ביקוריי בביתך בעודך בחיים ואח"כ אצל הוריך ואחיותיך התבהר לי כיצד רכשת לך מטען חיובי שכזה של תכונות בבית הורים של "ארץ ישראל הישנה והיפה", הורים בעלי מסורת וערכים, תמימי דרך וישרים שמילה אצלם זו מילה, דורשים כבוד ונותנים כבוד, שלא לדבר על הדרך הצבאית הקשה והממושכת אותה עבר אביך זאב ובאותה צורה התווה לך את הדרך.
אבי, כפי שאמר אביך בהספדו "הנך יכול לנוח בשקט, את שלך עשית". אך למה בחור כמוך לא אתנו רק אלוהים יודע- "צדיק ורע לו". איזה גורל אכזר.
לא מזמן פגשתי את רוחה בת כתתך ששבה מארה"ב וסיפרה לי שכמעט ולא היה יום שלא חשבה עליך- אנחנו מאמינים לה. ואנו יודעים שכשאמרה לי שלא יכלה להבין איך אחד כמו אבי לא יעשה חיים כמוה אמרה זאת מהלב וידעה את שאמרה.
חברך מכל המגזרים- והם רבים, מספרים שהיית חוד החנית מכל הבחינות כמעט. אני סומך את 2 ידיי על דבריהם. אתה נולדת פייטר וצנוע. די להביט בסלון ביתך (כשמשפחתך נמצאת בו) על מנת להבין מדוע יש הרבה לוחמים בעמנו אך נדיר שב"לוחם" תהיה הנחמדות ויהיה החיוך התמידי שנסוך על פניך בכל עת ובכל מצב.
אבי- יכולתי להמשיך ולשבח אותך ואף דמדומי השקיעה לא היו מפסיקים אותי אך המסר ברור. הסה"כ הוא שהתברכת במיגוון תכונות שאני מאחל לכל בני ובנות ישראל: עניו, ישר לבב, נחמד ומתוק, טוב לב, גבור משפחתי ולאומי, דבק במטרה, נחוש החלטה, נאמן, מתמיד בדרכו, חבר אמתי שמוכן לעזור בשעת צרה ובכל עת שרק נדרש, חכם , שאפתן, עדין ובאמת ניתן לשאול: מה לא לקחת מהטוב? איני חושב שהפרזתי בהספד זה ,למרות שנדיר היום לפגוש בבן-אנוש המיישם ומגלם תכונות אלו. כולנו תקווה שאחיותיך ימשיכו בדרכך ובטוחני שילדיהם לעתיד לבוא עלינו לטובה , יחקוך וישאפו ללכת בדרכך ואז באמת תהיה עילה והצדקה למטרה לשמה נפלת כגיבור ישראל. מן הצדק שהוריך ישבעו נחת ושתהא השמחה שורה בביתכם הנפלא. אני מתפלל שכך יהיה.
נוח בשלום , ידידנו היקר, זכרך אתנו בכל אשר נלך.
שנה עברה וספורים הימים שלא חשבנו עליך, דברנו עליך והזכרנו אותך בשל מאורעות שונים וזאת בחיוב, בהתפעלות ובד בבד בכאב וביגון. טבעי שלאחר מותו של אדם מתחילים לנתח ולזכור יותר מאשר בחייו. כמובן שבחור כמוך אנו מזכירים ללא הרף בכל הזדמנות מתאימה וזאת מכל הלב. לא נמצא אדם שלא הפליג בשבחך ופארך. אבי אריאל- אמא שלי כתבה שהיית א"א. 2 חבריך טובים, ניצן וירון, אומרים ללא הרף- אין כמוהו, לא היה ולא יהיה ואמא שלך אומרת ילד זהב על כל המשתמע מכך וחברך לנשק אומרים ומספרים עד כמה היית שובב אך יותר מכך ישר ונחמד.
נזדמן לי לפקוד את ביתך בערב חג הפסח. אמא סיפרב לי בערגה איך בערב החג נסעת לקנות סרפן לבתגל, לקראת תום החופשה פקדתי שוב את ביתך וקראתי את חיבורך הכנה בו כתבת ישירות את כל אשר על לבך על אף הביקרות שהייתה עלולה לבוא. אלו רק דוגמאות קטנות המעידות אלף מונים על דמותך ואופיך. בשנה האחרונה חשבתי הרבה איזה עוד חייל כ"כ קרבי היוצא לרב פעם בשבועיים ל48 שעות מקדיש עמו לבתו ולאחיותיו הקטנות, מטייל /רץ עמן בשכונה כמעט באופן קבוע- אצלך זה היה דבר שבשיגרה. כך גם הקפדת לרוב ללכת לבית הכנסת כדרך הוריך הנהדרים- אותם הערכת כ"כ וכה כבדת- חינכו אותך.
ישנם אנשים ש"מחזיקים" מעצמם בלשון העם. אתה היית אחד מאלה שאם היית נוהג כל לא הייתי מתפלא אך מי שהכיר אותך צוחק עתה לשמע דבריי. עם מי לא רקדת, עם מי לא דיברת, למי לא חייכת? אבי לא נמצא אדם שמכירך ולא מהללך, שלא לדבר על משפחתך היודעת יותר מכל מה היה טמון בך.
משה כץ אמר על בנו דני ז"ל- "יכול להיו שהוא היה יותר מדי טוב לעולם הזה" אני משוכנע שהכל יסכימו עמי שהאמרה בהחלט מתאימה לך. אך במספר ביקוריי בביתך בעודך בחיים ואח"כ אצל הוריך ואחיותיך התבהר לי כיצד רכשת לך מטען חיובי שכזה של תכונות בבית הורים של "ארץ ישראל הישנה והיפה", הורים בעלי מסורת וערכים, תמימי דרך וישרים שמילה אצלם זו מילה, דורשים כבוד ונותנים כבוד, שלא לדבר על הדרך הצבאית הקשה והממושכת אותה עבר אביך זאב ובאותה צורה התווה לך את הדרך.
אבי, כפי שאמר אביך בהספדו "הנך יכול לנוח בשקט, את שלך עשית". אך למה בחור כמוך לא אתנו רק אלוהים יודע- "צדיק ורע לו". איזה גורל אכזר.
לא מזמן פגשתי את רוחה בת כתתך ששבה מארה"ב וסיפרה לי שכמעט ולא היה יום שלא חשבה עליך- אנחנו מאמינים לה. ואנו יודעים שכשאמרה לי שלא יכלה להבין איך אחד כמו אבי לא יעשה חיים כמוה אמרה זאת מהלב וידעה את שאמרה.
חברך מכל המגזרים- והם רבים, מספרים שהיית חוד החנית מכל הבחינות כמעט. אני סומך את 2 ידיי על דבריהם. אתה נולדת פייטר וצנוע. די להביט בסלון ביתך (כשמשפחתך נמצאת בו) על מנת להבין מדוע יש הרבה לוחמים בעמנו אך נדיר שב"לוחם" תהיה הנחמדות ויהיה החיוך התמידי שנסוך על פניך בכל עת ובכל מצב.
אבי- יכולתי להמשיך ולשבח אותך ואף דמדומי השקיעה לא היו מפסיקים אותי אך המסר ברור. הסה"כ הוא שהתברכת במיגוון תכונות שאני מאחל לכל בני ובנות ישראל: עניו, ישר לבב, נחמד ומתוק, טוב לב, גבור משפחתי ולאומי, דבק במטרה, נחוש החלטה, נאמן, מתמיד בדרכו, חבר אמתי שמוכן לעזור בשעת צרה ובכל עת שרק נדרש, חכם , שאפתן, עדין ובאמת ניתן לשאול: מה לא לקחת מהטוב? איני חושב שהפרזתי בהספד זה ,למרות שנדיר היום לפגוש בבן-אנוש המיישם ומגלם תכונות אלו. כולנו תקווה שאחיותיך ימשיכו בדרכך ובטוחני שילדיהם לעתיד לבוא עלינו לטובה , יחקוך וישאפו ללכת בדרכך ואז באמת תהיה עילה והצדקה למטרה לשמה נפלת כגיבור ישראל. מן הצדק שהוריך ישבעו נחת ושתהא השמחה שורה בביתכם הנפלא. אני מתפלל שכך יהיה.
נוח בשלום , ידידנו היקר, זכרך אתנו בכל אשר נלך.