עורב גבעתי
יום ד י' אייר התשמ"ה
לדמותו של אביב ז"ל/עופר מרום- ישיבת הגולן מרכז חיספין
גזירה על המת שישתכח מן הלב, זהו מתת אלוקי שהוענק לאדם כד לסייע בידו לתגבר על מרה שחורה ודיכאון נפשי הבאים עליו בהילקח ממנו מחמד נפשו. שכחה זו אמורה לגבי הכאב הפיזי אך לעולם לא תעיב שכחה על ההילה, האופפת דמותו של בן שאבד מן הארץ.
"דודי ירד לגנו... רעות בגנים ולקוט שורשים" שושנה במלוא פריחתה המבשמת בריחה הנעים את כל סביבתה, שושנה שהכול מתברכים יפי אצילותה השופעת חן וחסד נקטפה בתוכנו, שכלנו את האצילות החן והחסד, איבדנו לב היקר והטוב והנשגב מחבורתנו.
הג"מ בשבת ק"ו אומרת – אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה" ובמדרש רבה על בראשית ניתן טעם לדבר- חבורה שפחה דומים לכיפת אבנים אם נטל ממנה אבן אחת, כולה מתרועעת".
אכן אבד מסד נעקרה מבינינו, עמוד מעמודי התווך של חבורתנו נעתק ממקומו, מי ימלא את החלל הריק אשר הותיר אביב בהיאספו "זית רענן ויפה".
מי ייתן וקרבן זה שהקרבנו יהיה אחרון ובנחמת ירושלים ננוחם.
הכרתי את אביב לראשונה כשהצטרפתי לפלוגת ה"עורב" של החטיבה. זה היה בלבנון בג'אבל ברוך- חודש אלול תשמ"ה. זה היה כחודש לפני חתונתו של המ"פ- אביב פיקד על צוות הסמלים ויחד עם זאת תפקד כמפקד פלוגה, בשל היעדרותו של המ"פ עקב חתונתו. הוא היה אחראי על הליווי הצבאי שלנו מהיום בו נקלטנו בפלוגה. הוא היה אחראי על כל הפעילות של אותה פלוגה.
החל משינה וכלה בשיבוץ תדרוך ויציאה למארבים בשטח. הוא היה מאד עצמאי וחופשי עם הצוות שלו ויחד עם זאת המקום היה מבחינה מנהלית ומבחינת הניקיון מסודר מאד פרט לאזור המטבח של צוות הסמלים שם עמדה "אמגזית" והחבר'ה היו יושבים ומטגנים ביציות
קפה..ותמיד אמר בצחוק- מה יש בארץ עושים חיים אז גם פה נעשה חיים, גם באוכל. זה טוב, זה פיקאנטי.
באחד מהשבועות הראשונים בפלוגה, עם ערב מודיעים על תדריך מיוחד עם המ"פ, לאחר שעה קלה הפלוגה מרוכזת בחדר שליד החמ"ל בו תלויות מפות על הגזרה כולה. סביב כ-30חיילים סדירים מהפלוגה וגם אנשי מילואים. דממה . הנה מופיע סגן אביב.
דיבורו בוטח, ניגש בלי הקדמות ישר ולעניין. התדריך הערב יכלול הערכת מצב תקיפה במוצב. תחילה נתן הסבר כללי על האזור, האוכלוסייה וכוחות האויב שלפנינו ואז אמר: יתכן ומחר עם שחר תהיה תקיפת מחבלים למוצב –חשיבות בלימת הכוח מכרעת ותוצאותיו חשובות לעצם קיומנו- והכין אותנו היטב לקראת תרגיל שנערך ביום המחרת בו בחנו אותנו המח"ט והסמח"ט כיצד הפלוגה משתלטת על הכוח הפולש.
תוך 20 דקות הסתיים התרגיל שהוכתר בהצלחה.
"יש לכם פיקוד מצוין"-אמר המח"ט, עלה על הג'יפ המח"ט בסבך מכשירי הקשר ונעלם.
אביב נסך בנו ביטחון, נתן הרגשה שהוא שולט בעניינים ואפשר לבטוח בו.
אביב משך את תשומת לבי משום שראיתי בו את השילוב בין מפקד לחבר שדרוש מאד כדי להקל עליך מן המאמץ והלחץ הקשה בקליטתך ביחידה מובחרת.
וכשמדברים על דמותו חייבים לציין את טוב לבו, את נכונותו לעזור לזולת, עמד על כך למרות שלא היה חייב בכך להשתבץ בסידור השמירה ולהקל בכך מעל שאר החיילים. הוא תמיד טרח ודאג שחניכיו יקבלו את היחס הטוב ביותר גם כשלא היו אלה חניכיו הישירים.
זכור היטב מקרה שעלו חבר'ה מהפלוגה לג'בל בסביבות השעה 18:00 שאז כבר אסור ללכת ללא ליווי, אך הועיל ויציאתם של אחרים הייתה תלויה בבואם החליטו ללכת ברגל כ4 ק"מ עד המוצב שלנו.
התאכזר להם מזלם ותפסם המח"ט ששפטם ל28 כלא. זכורה לי היטב ריצתו של אביב באותו ערב לסמח"ט, למח"ט כדי להקל בעונשם אך ללא הועיל- ולמחרת נאלץ אביב ללוות אותם לארץ לרצות את עונשם. אביב לא הסכים שירדו מלבנון ישירות לכלא ועל-כן לקחם לביתו שם זכו ליחס חם וביתי.
זה היה האיש – מפקד,חייל למופת ואדם!
היה איש וראו: אינו עוד. קודם זמנו מת האיש ושירת חייו באמצע
נפסקה.
הרבה דברים נעלמו מאיתנו מפני שהשתדל להעלימם, אולם המעט שזכינו לראות ולשמוע אל נתעלם מהם, נזכור אותם ונתייחד אתם והיו לנו לעיניים.
זכורה לי שבת אחת, אביב שאל אותי כמה שאלות על הדת ועל הלימוד בישיבה ואז הארכנו בדיבור על הנושא, בסוף דבר היה גאה לומר כי הוא בא מביית דתי. לא זכיתי להכיר את אביב מקרוב ונפרדנו כעבור תקופה של חצי שנה- אני חזרתי לישיבה במסגרת המסלול של ישיבות ההסדר ואביב המשיך בצבא תוך תקווה להתראות שוב שנה אח"כ, כשאחזור לצבא. תקווה שנכזבה. הוא הוצב כסמ"פ בפלוגה אחרת , בה נפל.
מקווה אני שמילים אלה שכתבתי לא פגמו באביב ובטוח אני שזוהי התמצית שבתמצית. אם נרצה נוכל לשבת לילות כימים ולהעלות לדמותו שבחים, מילים וזיכרונות.
כך אזכור את אביב כחייל הדבק במעשיו והיודע להדביק בהם את האחרים. מפקד חייל מקצועי למופת ובראש וראשונה אדם!
תהיי נשמתו צרורה בצרור החיים.
אביב ז"ל/ רונן הררי
הנני חייל מפלוגת הסדר, שמי רונן הררי, שהיתי במחיצתה של פלוגת העורב בשירות הראשון שלי בצבא בתור פשוט שבפשוטים ונצרך שבנצרכים בעקבות היחס המזלזל שמקבל חייל פשוט בשלביו הראשונים ובכן לפני תיאורי את המצב שחל בהרגשה פנימית המלווה אותי בעקבות ראית דמותו של אביב היקר ז"ל, אומר בכנות שאיני בא למרוח, איני בא לשטוח סיפורים הבדויים מרחוק, תיאורי שווא, אלא תיאורים וחוויה פנימית אילמת הנובעת ממבט על אותה דמות
נפלאה בעלת החיוך האציל הרחב והתמידי. ובכן אפתח את התיאור הראשוני האמיתי שמדמה אני אותו לנגד עיניי כשראיתיו בפעם הראשונה כמו שכתבתי בתוך מערכת הצבא בתוך החיים השחורים האפלים, הרגשה של שמחה קלילות, אצילות, הרגשה נעימה עברה בתוכי ממש, ממרחק ראיתיו מקרוב לא זכיתי להכירו, אך פליאה עצומה נפלאתי כי החיוך החביב מאביב לא נפסק.
אהב את כולם חייך אל כולם גם אל הפשוטים הרצוצים מלאי "הטרטורים" פנה בהמון חיוכים ובמבט של זוג אוהבים, אין מילה היכולה להקיף את אישיותו המילה הנשנית "חיוך" "שמחת-חיים" בטוח אני שאם היה קשוח, קשיחות זו לא נבעה מצביעות משחק דיסטאנס מלאכותי אלא מתוך קבלת התפקיד המוטל עליו.
רחוק הייתי ממנו כשהדהדה השמועה המרה אביב ז"ל נפל, אך קרוב מאוד בלבי. הרגשתי חנק ממש משהו נקטע לרגע פסק עוד חי אושר בעולם, באמת הבטתי אל עצמי ושאלה עצומה הנשמעת תמיד יצאה מגרוני"האם זה מחייב, אלי שהפרחים ייפלו" שהדברים ברומו של עולם לבורא אל חי הבוחן לבבות ופעמים שהאהובים האמתיים מתקנים העולם בהילקח מאיתנו.
לא אשכח חברי סיפר לי ושמו מאיר לוי שבאחד המבצעים והיחיד שהשתתפנו בעורב היה מבצע"כיס" על כפר טורא בלבנון, לא אאריך אך סיפר לי שאביב ז"ל כעס על אחד המבוגרים שרצה לשים פק"ל כבד על מאיר.
חבל, חבל מאד שנשמה כ"כ גדולה עלתה למרומי עד אך אין אנו יודעים אולי שמחה היא במרום.
אביב היקר אביב, אביב
חיוכו היקר חיוכו החביב
נלקח מאיתנו בטרם עת
נפשי עייפה נפשי נלאית
לחשוב כי שוב לא ישוב
בחייו היה אהוב על כולם
העריך וכיבד כל אדם
אני הקטן מרחוק השקפתי
אהבה בוערת מיד ראיתי
אהבה הפרושה אל כל הציבור
ישנו פתגם האומר "דרך ארץ קדמה לתורה"
הראשון שפגשתי ויישם את האמרה
הוא אביב
אותה דמות אצילה
אשר אהבתי
אל דמותי לעד נשארה
המוסר הטבעי פרץ אצלו כל מכשול
מהקטן ביותר ועד הגדול
מה שקיבלתי ממנו הוא את החיוך הנפלא ואקווה שהבכי המר והכואב על אדם שנפטר, לא יהיה בכי הרסני אלא בכי יוצר ופירושו, יוצר יצירה חדשה שמטרתה להמשיך את אופיו ואת תכונתו של היקר שנפטר.
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים . אמן כן יהיה רצון.
חיל הסדר רונן הררי
להורים של אביב/אילן הר
הייתי בהלוויה של אביב ולא יכולתי להאמין שזה הוא שם נמצא ועד היום קשה לי להאמין. אביב היה אחד הבחורים הנחמדים שפגשתי בשירותי בצבא. הוא שירת בפלוגתי (בעורב) כאשר אני הייתי בתור חובש פלוגתי.
אני חושב עכשיו ונזכר איך שכבנו ביחד במארבים בלבנון ואיך היינו עבירים את הזמן ביחד.
כאשר הייתי יוצא למארב עם אביב ידעתי שאני יוצא עם בחור שאפשר לסמוך עליו ושהוא יודע מה צריך לעשות בכל מקרה ומקרה וידעתי שאני יכול להיות בטוח בשכיבתי במארב איתו.
גם בעת שירותי בלבנון כאשר החזקנו את האבטחה בג'בל הוא היה אחד שיודע מה קורה בכל עת וידענו שאפשר לסמוך עליו.
עכשיו שאני כותב את המכתב הזה אני לא יכול לשכוח איך אביב היה נלחם בישיבות הסגל בשביל הצוות שלו. זה היה אחד הדברים מהרבים מאד שעשה את אביב לגבר ולבן-אדם. היה איכפת לו מחייליו.
דבר נוסף שלא אוכל לשכוח זה הפרידה מאביב והפלוגה שירדתי מוקדם לארץ ואת קבלת הפנים ששוב נפגשנו כאשר ירדו לאימון בארץ ששמעתי את הידיעה הנוראה הזאת שאביב איננו חשבתי שאני חולם חלום בלהות. אני מסיים ואומר שהצבא ואנחנו הפסדנו בן-אדם גדול שאצלי בטוח לא ישכח לעולם.
אביב היה אחד שכל בן-אדם או חייל היה מוכן להתחבר איתו.
ואת זה לא רק אני אומר גם שמענו את זה בהלוויה. בשבילי הייתה זאת פרידה מבן-אדם יקר מאוד. בצעררב אני מאחל לכם שלא תדעו עוד צער.
אז פה אסיים באומרי שאני מצטער ומתקשה להאמין שדווקא אביב איננו.
להתראות אילן הר
בס"ד י' אייר תשמ"ה 1/5/85
למשפחת אריאל/צחי וויס
כחייל מהשורה מפלוגת העורב אשר אביב ז"ל לא היה מפקד ישיר שלי לא הכרתי אותו הכרות יסודית ואמיתית. אך בחמשת החודשים ששהיתי בפלוגה זכיתי להכיר את אביב בהזדמנויות שונות והן שמזכירות לי אותו כיום ויזכירו לי את דמותו בעתיד.
במסגרת שירות בני הישיבות ההסדר הצטרפנו צוות הסדרניקים לפלוגה. מיד כשצורפנו לפלוגה עלינו ללבנון לג'בל ברוך ופעלנו ככח אבטחה בפעילות המבצעית היומיומית. בלבנון עקב המצב המיוחד במוצב נתקלנו בבעיות שונות ומשונות שאביב היה היועץ לפתרונן ואפילו סייע בעזרה כשהייתה נדרשת. כשאני נזכר באי הבנה התמידית שהייתה לנו עם צוות המטבח בנושא תורנויות ועבודה וכתוצאה מכך ריצות הלוך ושוב בין המטבח לחמ"ל של הפלוגה ומשם למשרדי החטמ"ר וחוזר חלילה ללא פתרונות לבעיותנו, אנני יכול לשכוח את השלב שבו הגעתי לאביב ושאלתי אותו לדעתו בנושא. אביב כקצין בפלוגה לא התבייש וללא שום הרגשת עליונות הלך איתי לחדר ששימש כמועדון ושם כשווה אל שווה הסביר, נתן עצות והרגיע במשך כחצי שעה ע"ח זמנו הפנוי. באותה פעם ופעמים אחרות נהג לומר לי בביטחון: "צחי, תעשה כפי שאני אומר לך, כי אני במקומכם הייתי נוהג כך". משפט זה אמר לי גם כשריחף עליי איום של משפט סמח"ט ואמנם לפי האמת שעמדה בפני אביב כ נהגתי ויצאתי מהעסק בשלום.
מאז הרגשנו שאביב הוא לא סתם עוד קצין בפלוגה אלא קצין שהוא גם בן-אדם במלוא מובן המילה. טיפחנו כלפיו יחס של אמון שיש לו כיסוי. באחד הלילות הזדמן לי לשמור יחד עם אביב. המשמרת היתה בשעות הקטנות של הלילה וארכה כשעתיים וחצי. שמירה עם איש סגל בד"כ היא השמירה הכי פחות מבוקשת מסיבות מובנות אך לא כך עם אביב. השעתים וחצי שהייתי עם אביב ב"שפניה" (עמדת שמירה) עברו עליי כחוויה בלתי נשכחת. שיחה קולחת שנפתחה בינינו בצורה הטבעית הראתה לי מיהו אביב ומהם מחשבותיו ודעותיו על הצבא ועל השירות הצבאי של בני הישיבות. הוא סיפר לי על דרכו בצבא וכמובן התעניין על המסגרת שלנו בישיבה מהשילוב של לימוד עם שירות צבאי. וכך גם בהמשך שהייתנו בלבנון, ניתן היה לדבר עם אביב על הכל כאשר הוא ידע להקשיב לדברינו ולהביע את דעתו גם כשחלקה על דעתנו.
זכור לי עוד ארוע שקרה עם אביב, באחד הימים כשישבתי ליד הטלפון להתקשר ארצה והארכתי בדיבורי, ניגש אליי אביב ובטפיחת כתף חביבה מסר לי פתק עם מס' הטלפון בביתו ואמר לי: "אני לא רוצה להפריע לך, אלא כשתגמור תתקשר למשפחתי ותודיע להם שאבי יגיע בערב הביתה" ולאחר מכן הלך. כעבור יומיים כשחזר ללבנון לא שכח
להודות לי על מסירת ההודעה.
במקרה ואביב הגיע למגורי הצוות שלנו וראה אותנו עובדים על סדור הפק"לים, ידע לגשת לחבר'ה ולייעץ שכדאי לעשות "שבצור" פה ושינוי שם. ללא שום בקשה מצידנו, כזה היה אביב.
פשטותו ועדינותו של אביב התבטאו גם בתדריכים שהעביר לפלוגה. לפעמים כשהמ"פ לא היה, התבצעה העברת התדריך היומי ע"י אביב בצורה ענינית ובהירה ללא עניינים שוליים, כך שהיציאה מהתדריך הייתה מלווה בהרגשת בטחון שלאחר תדריך לענין.
לאחר השהייה הארוכה בלבנון ירדה הפלוגה לאימון בארץ. זכורני בשבועיים הראשונים שהפלוגה התארגנה על המאהל והציוד, נכנסתי במקרה לאוהל הצוות הבוגר שהיה הצוות של אביב. מיד כשנכנסתי פנה אליי אביב ואמר לי שלא אעבור יותר דרך דרך האוהל הזה וכמו-כן שאודיע גם לכל הצוות שלי, שלא יכנסו לאוהל ללא רשות ואכן ביצעתי את שביקש ממניוהודעתי זאת לחבריי לצוות. לאחר זמן כשכבר נשכח ממני הענין הזה פנה אלי אביב פתאו הסביר לי שכוונתו שלא נכנס לאוהל לא היתה לפגוע או להשפיל אותנו כצוות צעיר בפלוגה והוא מקווה שאכן לא נפגענו מזה. כוונתו כפי שהסביר לי הייתה כדי שלא נפריע לצורת הפעילות של הצוות הבוגר שהייתה שונה משאר הפלוגה. מופלא בעיניי היה הדבר שקצין בפלוגה ייגש ויסביר לי דבר שכזה אך כיום אני מבין שזאת היתה גישתו- גישה אנושית וכנה גם לאחרון החיילים.
באימון ההקמה הפלוגתי ראיתי על קצה המזלג גם קצת מהמקצועיות של אביב. באחד התרגילים הדו-צדדים שתרגלנו, היינו אמורים שני צוותים לגלות את הצוות של אביב וצוות מילואימניקים. לקראת סוף התרגיל כשלא זיהינו את הכוח של אביב כלל, עלה חשד שאביב וציוותו "תחמנו" ועברו דרך שטח שלא נכלל בשטח התרגיל וע'כ לא יכולנו לזהותם. עם הרגשה כזאת גמרנו את התרגיל, אולם בתחקיר שנערך לאחר התרגיל כשאביב הכחיש את הדבר מכל וכל, זכורים לי דברי ההתפעלות והשבח שכוונו לאביב וציוותו מאת המ"פ!
הדבר האחחרון בשרותי בפלוגה שזכור לי מאביב היה בעת תדריך פלוגתי ברמת הגולן ערב העלייה למבצע "כיס" בכפרים השיעיים מזרחית לצור. כשהמ"פ הגיע בהסברים לשלב שעשוי לקרות- מגע אש עם המחבלים, הביא לנו כדוגמא מעשה שקרה לו עם אביב. בזמן המלחמה כשהיו אביב ויוסי (המ"פ) עדיין בצנחנים הוצבו על גג בנין הצופה על אחד מגשרי האוואלי. כשהגיע לגשר רכב עם מחבלים, הם לא הססו לפתוח באש מכל הכלים כלפי הרכב למרות מחזות הזוועה שהתגלו לעינהם וכך המשיך המ"פ בתדריך, כשצריך וחייבים להרוג את האוייב- אז הורגים. באותה עת ישב אביב בפינת החדר וכשכל המבטים הופנו אליו, הרכין את ראשו בביישנות כאילו כל העניין לא נוגע אליו...
ובהמשך התדריך נאמר לנו, כדי להגביר את גאוות היחידה שגבעתי עם הכומתה השחורה יכולה להוכיח את עצמה באותה רמה של חטיבות החי"ר ולמרות שאביב ממשיך ללכת עם הכומתה האדומה- כומתת הצנחנים. אך תחילת דרכו של אביב הייתה בצנחנים ומכאן שאף את גאוותו העצמית השאיר עליו את הכומתה האדומה כסמל לייחודיות מהעבר עליה לא הסכים לוותר.
אביב כמפקד שקידומו בצבא פרח ושגשג (וזאת יוכלו להעיד עליו מפקדיו) ואביב כבעל אישיות מיוחדת שאותה זכיתי להכיר במקצת נלקח מאתנו בחודש האביב המסמל פריחה התחדשות ושגשוג ועלינו מוטלת החובה להמשיך בדרכו המיוחדת ולזכרו כך.
יהי זכרו ברוך
צחי ווייס ישיבת הגולן מרכז חיספין